1ובעזר אל נקמות הופיע, נתחיל סדר אשה כי תזריע:2אשה כי תזריע וסמיך לי' לעיל והתקדשתם וגו' לומר שיקדש עצמו בשעת תשמיש, והכי איתא במס' נדה, ורמז שהעושה כן יהיו לו בנים מורי הוראות, שזהו שסמוך לפניו להבדיל וגו' שיהיו ראוים להבדיל ולהורות וכן סמוך לפניו אל תשקצו את נפשותיכם והדר אשה כי תזריע שאל ישמש מטתו בבואו מבית הכסא:3להבדיל וסמיך לי' אשה כי תזריע לומר שיפרוש מאשתו ויבדילנה עונה אחת סמוך לוסתה, ועוד רמז שתמתין אחר שתזריע וילדה ג' חדשים כדי להבחין בין זרע לזרע וזהו להבדיל וגו':4ובין החי' אשר לא תאכל וסמיך לי' אשה כי תזריע, זהו שאמר המלאך לאשת מנוח אל תאכלי כל טומאה:5בפרקי דר"א יש דקיבת ארנבת טוב להריון כ"י תזרי"ע וילד"ה בגימט' בקיב"ה ארנב"ת כי תזריע, דרשו רז"ל אשה מזרעת תחלה וכו', כתב הג"ן בשם אבן עזרא שבהיות שברחם אשה ז' חדרים ג' מימין וג' משמאל וא' באמצע, וכשהזרע נקלט בשל ימין תלד זכר, ואם בשל שמאל תלד נקבה, לכן כשתשכוב על ימינה אחר הביאה או בשעת ביאה יקלוט הזרע שם ויהי' זכר וממהרת הטומאה לצאת מאותן שבשמאל כי שם מקום הטומאה שלכך מוכן שם ליצירת נקבה, ולכך אין לה אלא טומאת שבעה, ובשכבה על צדה השמאלית יקלוט הזרע שם ויהי' נקבה והטומאה אינה ממהרת לצאת, גם הזרע מעכבת לצאת לכן טמאה שבועים כנדתה, והוא שכתוב במליצת ומשל החכם שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, בדמיון שכיבתה על ימינה להוליד זכר וברכה, תשובה למינים שפוקרים במינות באשה כי תזריע וילדה זכר שירמוז לאשה שהזריע וילדה בלי שכיבת בעל, א"כ למה נשתנו ויתרבו ימי טומאתה בכפל בנקבה מבזכר הלא טומאת קרי אינו אלא יום א' ובזב וטמא מת רק ז' ימים, ועוד הרי יודו שהיתה רוחצתו כל ימי לידתה ונהגה עמו כמנהגו של עולם וא"כ הרי טימאתו במגעה ולא הי' קדש כדבריהם שהרי כתיב בכל קודש לא תגע וגו' עד מלאת וגו':6אשה כי תזריע פירש"י כשם שיצירתו וכו' כך תורתו וכו', וקשה א"כ הי"ל לשמור סדר הבריאה לגמרי ולכתוב טומאת האיש תחלה כי הוא נברא קודם לאשה, וי"ל דתדיר קודם שטומאת אשה תדירה, בנדה ולידה וזיבה וכולם נוהגת בהם משא"כ באנשים שאין בהם אלא צרעת וזיבה, ועי"ל דזו היא טומאה ראשונה של איש ולכן פי' תחלה תורת וילדה זכר קודם ואם נקבה תלד שטומאת לידה הוא מפני הולד שהוא מטמא את אמו שהרי אפי' נפתח הקבר בלא דם היא טמאה לידה, הרי מצד הולד הטומאה באה אלא שמפני שהולד קטן אין תורת ודין טומאה שייך בי' הוא דלא הוקבע לו טהרה לולד רק לאם שהיא גדולה ונטמאה ממנו וא"כ זו היא טומאה ראשונה האפשרות בזכר אשר לכן הוקדמה תחלה אחר תורת בהמה חי' ועוף ואח"כ אגב לידתו פירש לידת נקבה ג"כ:7וטמאה שבעת ימים וכנגדן ז' ימי אבילות כי לעומת שבא כן ילך:8תשב בדמי טהרה כלומר תשב בטלה ואינה עושה לבעלה כלום, ואף מהמלאכות שהאשה עושה לבעלה:9ואל המקדש לא תבא זה בית הכנסת, לכן ממתינין חודש ימים או יותר מללכת לבהכ"נ:10וביום השמיני ימול וגו' הרי רע"ז ימים משעה שנקלט עד יום המילה כמנין זרע, והוא שאמר דוד זרע יעבדנו, שהולד עמוס מבטן ויעבוד עבודתו להמול לו בזרע ימים משנזרע:11נקבה תל"ד אותיות דל"ת כמו שאמרו בבכורות כשם שיש דלת לבית כך יש דלת לאשה ולכך באו כאן אותיות דלת מהופך כמו שדרשו בפסוק ופקודתו שמרה רוחי חמת ופיה למטה וכו' שדלתה הפוכה שלא כדלתות הבית שבצדי הבית:12וטמאה שבועים ז' של אם וז' עבור הבת ובזכר שכבר יוצאת רוב טומאה כנזכר א"צ אלא ז' של אם, מהר"ר משה:13וטהרה ממקור דמיה, ממקר חסר כתיב לדורשו מלשון קר שכל גופה מתקרר בעת לידתה, ותימה איך יאמר וטהרה ממקור דמיה הלא עד עתה לא הי"ל דמי מקור טמאים כל ימי דמי טוהר, ואדרבא דמה שתראה מעתה יהי' דם טמא והלשון תמוה מאד, ולי נראה ליישב שאמר כן מפני כי עד עתה מקורה הוא הוא דמיה כלומר שאף בלידה יבישתה יש לה כל דין יולדת מפני שמקורה ורחמה נפתח לגמרי ומצדו הטומאה בא אף בלא דם לאפוקי מכאן ולהבא לא תטמא כי אם בדם, ובו יהיו תלויות כל הטומאות, זהו ממקור דמיה, שתטהר מהיום המקור עצמו, הדמים, והוא ג"כ טעם נמרץ על שכתוב ממקר חסר, כי חסרון גדול זה לה בחקה שהמקור בעצמו יהי' כמו דמים, ועוד להורות שאף שהמקור חסר, כלומר בלי דם, היתה כבר טמאה ומכ"ז תטהר עתה:14אדם כי יהי' בעור בשרו וגו' סמיך לי' לדיני יולדת שכל שאינו נזהר בנדות נגעים באים עליו וזהו ייתור והי' בעור בשרו לנגע צרעת, דוהי' לנגע צרעת מבע"ל דהלא כבר כתיב כי יהי' בעור בשרו, אלא לרמוז שיהי' לנגע צרעת בשביל עור בשרו, כלומר שנכשל בבעילת נדה כי עור בשרו ידוע לכנוי כלי המשגל, וכן לשון בשרו יפול על אשתו שהיא שאר בשר לו:15צרע"ת בגימט' ע"ל לשו"ן הר"ע, מהר"ר אליעזר:16ועמוק אין מראה, פירש"י לא ידעתי פירושו, וקשה הרי יפה פי' לפני זה עמוק מעור בשרו, כל מראה לבן עמוק הוא וכו' והרי זה הפכו שאינו לבן הרבה ולא נראה עמוק הרבה, ואמר מהר"ר משה דהדין עם רש"י, כי כבר אמרו בשבועות בהרת עזה כשלג כלומר לבנה הרבה ועמוקה ביותר וא"כ איך יאמר כאן ואם בהרת לבנה היא דמשמע שהיא לבינה ועמוקה הרבה ואח"כ תיכף יאמר עליה ועמוק אין מראה זהו שאמר לא ידעתי פירושו, אבל שמעתי מפי הר"ר יצחק בשם מהר"ר מאיר דל"ק דה"פ ואם בהרת לבנה היא בעור ועמוק, שמלת ועמוק מוסב אדלעיל, ואח"כ אמר אין מראה מן העור, כלומר שאין מראה כמראה העור:17ושער בנגע הפך לבן טמא הוא כי השער שנתלבן הוא סימן שנחלש הבשר וניקב כמנהג הזקנים שמחולשתן שערותיהם מתלבנים, לכן אמרו שער לבן קודם לבהרת טהור שלא נתלבן מחמת הנגע, ג"ן:18עז"ה, בגימט' לב"ן בהרת בחילוף א"ת ב"ש הוא שצג"א בגימט' א"ם כשל"ג ושניה לה כסיד ההיכל ספחת בגימט' לבנ"ה הי"א ז"ו כצמ"ר לב"ן ושניה לה כקרום ביצה, והיא" הפכה" שער" לבן" ס"ת אהר"ן לומר שגם אהרן נצטרע כמרים והרמז בא דוקא בס"ת לומר שסופן לבא על אהרן, ועוד לומר שלבסוף אחר מרים יהיו על אהרן, וזה שאמר אז אהרן למשה בי אדוני כלומר עתה הוא בי, ואלי הדבר נוגע לשיעבור עתה הכוס גם עלי כיון שכבר היא מצורעת הנה א"כ אחריה יהי' בי לכן אל נא תשת עלינו וגו' עלי ועליה:19נגע צרעת כי תהי' וגו', הפסוק מתחיל ומסיים בנוני"ן לרמז שמספרי לשון הרע עוברים על כל התורה שנתנה ליום חמשים, וכן המן שספר על ישראל נתנגע ונתלה על חמשים:20מראשו ועד רגליו וגו' ויטהר וגו' כמשל הנהר במקום שמתרחב אינו עמוק, וכן בהפך, לכן כשיתפשט וירחיב הנגע לא ירד לחלחל הבשר בעומק, מצאתי:21והתגלח, ג' רבתי כי ג' צריכים תגלחת, נזיר ומצורע ולוים, וקשה הרי מצינו גילוח רביעי נצטוה בתורה דהיינו ביפת תואר דכתיב וגלחה את ראשה, לכן אני אומר שלזה באה כאן ג' רבתי לומר כי הגלחת דהכא מתרברב ומשתרבב עוד בזולת זה המקום דהיינו בגילוח יפ"ת וירמוז כי הטעם שם הוא הוא הענין של כאן, דהיינו שלכן צריכה יפ"ת גילוח לשידמה בנפשו כאלו הוא מתגלחת גילוח נגעים ויתרחק מלבא עליה ולחשוק בה עוד כי התשמיש קשה לזה, ולכן ג"כ ועשתה את צפרניה כאלו צריכה להתגרד בהם, וכן למ"ד תתקנם כאלו תשמר מלהשחית נגעה בגרידה רבה, וכן כל הפרטים הבאים שם בפ' יפת תאר כולם כא' כתובים אצלנו לטעמים וענינים כאלה כגון ובכתה וגו', כי אבל אסור בתשמיש המטה:22צרעת ממארת שנשלחה מארה בבגד זה וסופו שיפשוט בכולו, לכן שורפו וכן פחתת הוא שפוחת והולך ונשלח בכולו, ולא יועיל קריעת מקום הנגע לכן שורפו:
